LAKVIEW היא שכונה חביבה בצפון העיר שיקגו. היא גם במקרה השכונה בה אני גר מוקף במן שענטז שמח של אוכלוסיות ותת קהילות.

בצדה המזרחי תמצאו בתי יוקרה ודירות למשפחות שחיים ברבי קומות המשקיפים לאגם מישיגן ובתי אבן ישנים המאכלסים בעיקר משפחות מבוססות אבל אם תלכו קצת מערבה תגיעו לסיוט האולטימטיבי של הקורא המסור ״קווין גונסון״ – מקטע בשכונה המתקרא ״בויס טאון״ ונתחם בבית כנסת רפורמי במזרח (הגדול ביותר בשיקגו), קונסרבטיבי בצפון, ובאמצע בית כנסת אורותודוקסי. כשבין שלושת הקודקודים של משולש ברמודביץ שתארתי חיים בשלווה ובשמחה חברי קהילת הלהט״ב על כל גווניה לצד משפחות מהקהילה היהודית וגם סתם כמה ארחי פרחי.

אבל החלק האהוב עלי ביותר בשכונה הוא המקטע העובר צפונה מקצה הרחוב שלי, לאורך רחוב קלארק עד לריגלי פילד, ביתם ומבצרם של השיקגו קאבס.

במהלך העונה הבייסבול כשיש משחק, אני אוהב ללכת לאורך הסטריפ הנ״ל בין אינספור בארים שנפתחים בעשר בבוקר ומאכלסים אנשים שמחים בחולצות כחולות ובחורות יפות בחולצות צמודות מידי. בין לבין יש מועדוני מוזיקה חיה (ברמה עולמית דרך אגב) והשכונה כולה תוססת וגאה. גם אם אתה לא הולך למשחק קשה מאד שלא להדבק באנרגיות החיוביות ששורות במקום ולהרגיש גאווה לא מוסברת באהדה לקבוצה המקומית.

אני מבלבל לכם את המוח על ריגלי פילד, כי עברתי מקום עבודה וכרגע אני ממוקם עשרים דקות הליכה מהיונייטד סנטר ולכבוד המשחק מול ג״ס החלטתי ללכת ברגל לאורך רחוב מדיסון המוביל לסנטר. 

הדרך ליונייטד הייתה שקטה וקצת עצובה. העיר השקיעה משאבים ניכרים בניסיון לפתח את האזור ובשנים האחרונות נהיה הרבה פחות מסוכן ללכת שם בלילה אבל הבארים המעטים שראיתי בדרך היו די ריקים. מחוץ לאיצטדיון עמדו בעיקר תיירים וילדים בחולצות של ג״ס, ספסרים מחוספסים, ומגרשי חניה ריקים. זה המשחק הראשון שלי העונה והיה לי קשה שלא להשוות את הפער באנרגיות בין שתי הדרכים. 

כלומר, בוא לא נהיה נאיבים. העובדה שדאן, מראקנן, וולנטיין, פורטיס לא היו בסגל בעוד שג״ס הופיעה בהרכב מלא הדליקה את נורות האזהרה עוד בדרך לסנטר. היה לי ברור שזה לא הולך להיות לילה טוב אבל אף אחד לא חשב שזה עומד להיות לילה הסטורי. כשהגעתי, איש המדיה של הג״ס (וממה שראיתי עד היום גם המקצוען מספר אחד בתחום) הגדיל וחלק איתנו שמאז עונת 2014/2015 הלוחמים מחזיקים במאזן של 104-19 מול קבוצות המזרח. אין לי מושג למה הוא בחר לציין את הנתון הזה אבל ללא ספק זה לא הוסיף לבטחון הכללי.

(אם הייתי קצת יותר גבר היית מספר לו שבתקופה הנ״ל לפחות פעמיים ג״ס הפסידה לבולס.  פעם אחת לסל ניצחון של דרק רוז והשניה לשלשה של פול זיפסר. שתי אגדות פרנצ׳ייז)

לפני המשחק, יצאתי לפרקט לראות את החימום מתוך תקווה שאולי ק״ד וקארי עייפים מהמשחק אתמול ועם קצת מזל העייפות שלהם ופתיחת העונה הרעה של קליי יעזרו לבולס לגנוב נצחון או לפחות להפסיד בכבוד. קליי כמעט ולא התחמם אבל ק״ד וקארי היו שם וכרגיל החימום שלהם הוא ההצגה הכי טובה בעיר.

(קארי – חכו לסוף)

בצד השני, נייט לסנר, עוזר מאמן הבולס (בעל יד אחת ולדעתי עדיין מנצח את רב גולשי האתר באחד על אחד) עבד עם זאק לאבין על הזריקות מחוץ לקו. לאבין, בד״כ טיפוס נוח, היה נראה עצבני ומתוסכל משום והרבה לשחרר קללות רב החימום.

שלושה סימנים נתנו רבני הופס במשחקי החוץ של ג״ס בשיקגו:

1. נוכחות מוגזמת של מדיה. כתבים ממתינים חצי שעה לפני בשביל ראיון עם סטיב קר. ראיון עם קרי נראה ומרגיש כמו קרב נמלים המטפסות על סוכריה על מקל שנפלה ארצה, והמיקום שלי בטבלת הכתבים צונח דרמטית קרוב לקו האדום  שבו אין אישור לסקר את המשחק. הלילה מוקמתי היישר מאחורי סוללת הכתבים מאסיה (לפחות עשרה), שלושה שהגיעו מפרו, כמה ספרדים, ושני הפינים שמאז שהתחברו עם מראקנן (כנראה יש כולה שלושה פינים בשיקגו) מקבלים גישה ישירה לכל הטובין שיש למנהלי המדיה של הבולס להציע.

1. נוכחות מוגזמת של אוהדים, תיירים וסתם טרמפיסיטים שלובשים צהוב מגיעים ראשונים לאולם, צובאים על מנהרת השחקנים וצורחים "KD" כאילו מעולם לא קראו את התגובות בהופס

1. נוכחות מוגזמת של סלבריטיס ואצולת ספורט – כיתת המחזור של סטיב קר בבולס, מינוס אלוהים, התייצבה ברובה למשחק. שחקני הברס באו להציץ, חואקין נואה (עוד על זה בהמשך), תיאו אפשטיין ועוד…

לפני המשחק הקונסול הישראלי יורד לפרקט ודופק תמונות עם חיוך גדול ולפני שריקת הפתיחה הכרוז מכריז על דקת דומיה לזכר הטבח בפיטסבורג.

עכשיו מגיע הקטע שבו אני אמור לספר לכם על המשחק, רשמים שהיו לי וכו.. והאמת, היה משחק מזעזע. גרבג׳ טיים מהרגע הראשון. ג״ס התעללו בקבוצה שגם ככה בהרכב מלא היא די קבוצת טנקינג. השיקגו בולס שהיא קבוצת הגנה מזעזעזת גם ככה נתנה לקליי תומפסון את ההזדמנות למשחק חיייו ומכיוון שלא צילמתי וידאו תרשו לי לתת לכם תאור באנגלית של תגובת הקהל לסלים של קליי:

רבע ראשון:

• booo ,ohh, ohoo, ohhh? ohhh!! ohhhhhhh

רבע שני:

• Ohhh, wow, wowohhhh, wowwww

רבע שלישי:

•  wow yay!!!! !!Yay!!!yay, Yayyyy! (standing ovation(

מה שהיה מדהים לראות היה את חוסר האנוכיות של קרי ודוראנט שלא הפסיקו לדחוף את תומפסון ולסדר לו מבטים פתוחים. מה שהיה פחות מדהים לראות היה החולשה והרכות שבה שיחקו שחקני הבולס. אני לא יודע אם אני יכול להקיש מהמשחק איזו תובנה לגבי שחקן זה או אחר אבל אני כן יכול להקיש על רוח המועדון כרגע.

תקראו לי שמרן, אבל אני חושב שגאווה בספורט היא פקטור חשוב. כבוד מקצועי, כבוד למועדון, כבוד לאוהדים, למסורת – במועדונים גדולים ואצל שחקנים באמת גדולים כל אלה משחקים תפקיד חשוב. הבולס אתמול היו אפאטים ותבוסתנים. אני לא חושב שהיה צריך לשבור לתומפסון את הרגל, אבל במחצית השניה ציפיתי לראות קבוצה לוחמת ושמירה לוחצת ובמקום ראיתי גוויה כבויה.

כשבמחצית השניה המצלמה עצרה לתת כבוד לחואקין נואה, הקהל המקומי הגיב בסטנדינג אוביישן פרוע וארוך שהפתיע את כולם והביא את המשחק לעצירה קטנה ולא צפויה. נואה היה מופתע מהתגובה אבל לדעתי יותר זה יותר הבעת געגוע מאשר מחווה לשחקן זה או אחר. נואה פשוא הזכיר להם איך זה מרגיש להיות גאה שאתה אוהד הבולס וגרם להתגעגע לגלגול הקודם של הבולס שהיה תולש לתומפסון את היד לפני שהיו נותנים לו לקלוע ארבע עשרה שלשות.

אחרי המשחק, כצפוי, חדר ההלבשה של הבולס היה ריק ומדוכך ורק ג׳בארי פארקר נתן ראיון לפנתיאון שהיה כל כך גרוע שאני חייב להביא את התמליל שלו:

עיתונאי: איך זה היה להיות בצד השני של ניקוד כזה?

ג׳בארי פארקר: כלומר, הפסדנו.

עיתונאי:

מה לדעתך השתבש בהתגוננות?

ג׳בארי פארקר: הם קלעו יותר נקודות מאיתנו

עיתונאי:  כשהם בכוונה מסרו לקליי כדי שישבור שיא, האם זה נעשה יותר אישי?

ג׳בארי פארקר:  מה אמרת??!

עיתונאי (מפחד קצת): מסרו לו בכוונה, לא שיחקו כדי לנצח, אלא רק מסרו לו כדי שיקלע הם לא משחקים, האם זה הפך לאישי

ג׳בארי פארקר: אישי?! שאלה הבאה!

עיתונאי: איך את מתאר ​​את הצורה בה הוא נכנס לקצב הזה?

ג׳בארי פארקר: הוא היה בזון.

עיתונאי: כאשר אדם נכנס לזון, מה אתה יכול לעשות כדי לעצור אותו או להאט אותו?

ג׳בארי פארקר:  לעשות כמיטב יכולתך

עיתונאי:  האם יש משהו שאתה יכול לקחת ממשחק כזה, לראות איך אלופים עושים את זה?

ג׳בארי פארקר: יש לנו משחק ביום רביעי.

עיתונאי: ג'בארי, איך אתה מרגיש עם הקבוצה הזאת עכשיו, כאשר אתם מגיעים לנקודה שבה אתם מתמודדים עם מצוקה, איך אתה מרגיש שאתה יכול להיות טוב יותר

ג׳בארי פארקר:  נשתפר.

אין ספק, מילים כדורבנות מהאיש שאמר שבוע שעבר שלא משלמים לו כדי לשמור.

בצד השני ק״ד היה במצב רוח מצוין ונתן ראיון ארוך ומשעשע (ראו וידאו). מה שהיה מעניין הוא שבשיחת חולין שבמקרה שמעתי הוא הקפיד לדבר על עצמו ועד הקבוצה לא כספורטאים אלא כבדרנים (entertainers) והשתמש בזה כצידוק להתעללות בבולס והדחיפה ושבירת השיא. סטיב קר לעומת זאת, בשיחת חולין אחרת לה האזנתי, אמר בפרוש שהוא לא הרגיש נוח עם הצורה בה הקבוצה שיחקה ולא היה שמח ממה שהתפתח על הפרקט אבל אבל לא היה לו לב לעצור את תומפסון.

נתראה במשחק הבא (תחילת דצמבר). שלהבת יכסה את הביקור של טורונטו בשיקגו בעוד שבועיים